אטופיק.קומ > מחלות המלוות בגרד

מחלות המלוות בגרד

כללי מחלות עור ואלרגיות

מחלות עור ואלרגיות, הן בעיות רפואיות מהשכיחות בעולם.

בעשורים האחרונים יש עליה דרמטית במספר המתמודדים עם מחלות עור כרוניות ואלרגיות בעולם המערבי. ההסבר לכך הוא אורך החיים המודרני , וחשיפה לאין ספור חומרים כימיים ב"סביבתנו" . חומרים במזונות המתועשים, בביגוד ובטקסטיל הבית, בחומרי הניקוי ומוצרי הטואלטיקה בהם אנחנו משתמשים.

הן עלולות להוביל למגוון רחב של סיבוכים רפואיים. כרוכות בהיבטים פיזיולוגיים ונפשיים ובהשלכות חברתיות וכלכליות למתמודדים, למשפחותיהם ולחברה כולה.

אטופיק קומ הנו מרכז מקצועי המתמחה בהדרכה ופתרונות יעודיים עבור המתמודדים עם מחלות עור כרוניות ואלרגיות.

המוצרים שלנו פותחו במיוחד למטרה זו. מיוצרים ברשיון משרד הבריאות ומוסמכים ע"י התקנים הרלוונטים בעולם.

המידע והמוצרים שלנו מעצימים את הטיפול הרפואי ו/או טיפול ברפואה משלימה.

זהוי וטיפול בגורמים המגרים האישיים מהסביבה הנו טיפול בגורם המיידי להתפרצות ולא לסימפטום.

מאפשר איכות חיים טובה יותר . מצמצם דרסטית את מס' ההתפרצויות ומאפשר לשלוט במחלה.

המידע והתכנים באתר נועדו להרחיב את דעת הקורא ,אינם מהווים חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתיעצות עם רופא. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד

1 - גרד כרוני

יתכנו גורמים רבים לגרד.גרד עלול להוות סימפטום של המחלות והמצבים הבאים: מחלת עור כמו אקזמה ,דלקת עור אטופית. אלרגיה לגורמים שונים. עקיצות חרקים או סקביאס מחלת עור מדבקת שבה טפילים זעירים חודרים לתוך העור. זיהום פטרייתי כגון פטרת כף הרגל או פטרת באברי המין אצל גברים ונשים. מחלות כרוניות מסוימות כמו מחלת כבד. שינויים הורמונליים בגוף דוגמת השינויים המתרחשים בגיל המעבר או בתקופת ההריון.

מחלות עור

מצבים ומחלות עור שעלולים לגרום לגרד כוללים:

יובש בעור.
אקזמה – מחלה כרונית שגורמת ליובש, אדמומית, קשקשת וגרד בעור.
דלקת עור עקב מגע עם חומרים גורמי אלרגיה.
אורטיקריה (בעברית, סרפדת) – תגובה עורית לחומרים מעוררי אלרגיה המתבטאת בפריחה אדומה ומוגבהת מעל פני העור הגורמת לגרד.
ילפת שטוחה (lichen planus) – פריחה מגרדת בלתי מדבקת ממקור לא ידוע.
פסוריאזיס (בעברית, ספחת) – מחלת עור בלתי מדבקת שגורמת לכתמי עור קרומיים אדומים המכוסים בקשקשת בהירה.
קשקשת – מחלת עור נפוצה ובלתי מדבקת שפוגעת בקרקפת.
דלקת זקיקי השיער (folliculitis).
פרוריגו (prurigo) – שלפוחיות קטנות מלאות בנוזל שגורמות לגרד עז.

אלרגיה ותגובות עוריות

חשיפה לגורמים סביבתיים מסוימים, כמפורט, עלולה גם כן לגרום לגרד:

תכשירי קוסמטיקה.
צבעים או חומרים כימיים המוספגים בבדים.
מגע עם מתכות מסוימות כגון ניקל.
מגע עם השרף של צמחים מסוימים או עם צמחים עוקצניים או מגרים לדוגמה, סרפד.
אלרגיה לסוגי מזון מסוימים או לתרופות לדוגמה, אספירין.
מזג אוויר חם ולח מאד עלול לגרום לחררה פריחה מגרדת.
נזק לעור עקב כוויות שמש עלול להתבטא בגרד.

טפילים וחרקים

כיני ראש, כיני בושת וכיני גוף גורמים לגרד עז באזור המעורב. כך גם טפילים זעירים המתחפרים בתוך העור וגורמים למחלה הנקראת סקביאס.
עקיצות של חרקים כגון דבורים וצרעות, יתושים, יבחושים, פשפשים, פשפשי מיטה וקרציות אף הן גורמות לגרד.

זיהום

גרד עלול להוות סימפטום של מצבי זיהום כגון:

אבעבועות רוח או זיהום נגיפי אחר.
זיהום פטרייתי דוגמת פטרת כף הרגל (athlete's foot), פטרת במפשעה (jock itch) או גזזת (ringworm), מחלת עור מדבקת שגורמת לפריחה אדומה דמוית טבעת.
פטרת באברי המין אצל גברים ונשים, שעלולה לגרום לגרד באברי המין ומסביבם, הנגרמת על ידי השמר קנדידה אלביקנס.

זיהומי פטריות ושמרים נוטים לגרום לגרד באזורים מסוימים אך במקרה של היעדר טיפול או היעדר תגובה לטיפול, עלול הגרד להתפשט לכלל אזורי הגוף. ·

מחלות רב-מערכתיות (סיסטמיות)

אלו הן מחלות שפוגעות בכל הגוף, דוגמת:

יתר או תת פעילות של בלוטת התריס.
מחלות שונות הקשורות לכבד לרבות שחמת, סרטן הכבד, סרטן הלבלב ודלקת כבד (הפטיטיס).
אי ספיקת כליות מתמשכת.
לוקמיה – סרטן הדם.
סוגים מסוימים של סרטן כגון סרטן השד, סרטן ריאות וסרטן הערמונית.
לימפומה על שם הודג'קין – סרטן של מערכת הלימפה.

גרד אצל נשים

גרד אצל נשים עלול להיגרם פעמים רבות עקב שינויים הורמונליים האופייניים לתקופות דוגמת הריון אוגיל המעבר.

גרד בנרתיק

גרד בחלק החיצוני של הנרתיק עלול להיגרם עקב:

פטרת הנרתיק – זיהום על ידי שמר קנדידה.
דלקת עור עקב מגע (contact dermatitis), לעתים עקב רחצה מוגזמת או שימוש במוצרי היגיינה מבושמים.

מחלת עור.
רצוי לפנות לבדיקת רופא נשים על מנת לברר את הגורם לגרד ולקבל את הטיפול המיטבי.

הריון

נשים הרות עלולות להיתקף בגרד. אף שהתופעה שכיחה, היא לרוב נעלמת לאחרהלידה. ישנן מספר מחלות עור שעלולות להתפתח בתקופת ההריון ולגרום לגרד בעור שכוללות:

גרדת הריון, רבדים אורטיקריאליים – מצב שכיח בקרב נשים הרות המתבטא בבליטות תפוחות, אדומות ומגרדות שמופיעות על הירכיים ועל הבטן.
prurigo gestationis – פריחה מגרדת המתבטאת בנקודות אדומות המופיעות בעיקר על גבי הזרועות, הרגליים ומרכז הגוף.

מחלת כבד של האם במהלך הריון (obstetric cholestasis) – הפרעה נדירה שפוגעת בכבד של האישה ההרה וגורמת לגרד בעור מבלי שתופיע פריחה.
כמו כן, נשים הרות עלולות לסבול מאקזמה ומפסוריאזיס.
יש לפנות לרופא אם מופיע גרד או מתפתחת פריחה חריגה במהלך ההריון.

גיל המעבר

גרד הוא סימפטום שכיח בגיל המעבר (תקופת הפסקת הווסת). השינויים ברמתם של הורמוני המין הנשיים האופייניים לתקופה זו הם ככל הנראה הגורמים לגרד

2 - אטופיק דרמטיטיס

אטופיק דרמטיטיס או 'דלקת עור אטופית' ובכינוייה העממיים 'אסתמה של העור' ו'אקזמה של העור' – היא מחלת עור דלקתית כרונית שמאופיינת בתגובה חריגה בעור הנגרמת משילוב שלהפרעה במערכת החיסון על רקע גורמים גנטיים ו- חשיפה לגורמים מגרים סביבתיים.

המחלה מתבטאת בדלקת בעור ובנגעים עוריים, יובש ניכר וגרד קשה. המחלה לעתים מובילה להתפרצות משנית של אסתמה ונזלת אלרגית – תופעה הקרויה בשם "הצעדה האטופית".

המחלה לרוב פורצת לראשונה בילדות ומאופיינת בתקופות של התלקחויות והפוגה. לעתים מחלת העור עשויה להימשך עד לגיל המבוגר ובמקרים נדירים אף לפרוץ לראשונה בקרב מבוגרים ובמיוחד נשים בהריון. המחלה נחשבת לשכיחה ובמדינות מפותחות נאמדת שכיחותה בקרב 15% עד 20% מהילדים.כ- 10% מהאוכלוסיה הבוגרת

הטיפול באטופיק דרמטיטיס כולל הקפדה על זיהוי והימנעות מחשיפה לגורמים מגרים המובילים להתקפי המחלה, לרבות בגדים מסוימים וסבונים וחומרי ניקוי והקפדה על תנאי טמפרטורה ולחות מתאימים, טיפול אקטיבי בקרם לחות ו- טיפול תרופתי במשחות מיוחדות, באנטיביוטיקה במקרה של זיהומים, סטרואידים, אנטיהיסטמינים, תרופות נוגדות דלקתיות, ובמקרים קשים תרופות לדיכוי המערכת החיסונית ותרופות ביולוגיות.

3 - דלקת עור במגע

דלקת עור במגע (Contact Dermatitis) היא מחלה דלקתית עורית שנגרמת כשחומר זר חודר לעור דרך חתכים שונים ועלול באופן ישיר לייצר דלקת (דלקת עור ממגע מגרה) או באופן עקיף להפעיל את המערכת החיסונית באופן שמוביל לדלקת (דלקת עור אלרגית ממגע). נגעים אופייניים לדלקת עור במגע עשויים להתבטא בעור אדום מגורה, קשקשת, ולעתים בעיבוי של העור ושלפוחיות, וכל אלו מלווים בתחושה עזה של גרד. המדובר במחלה עורית שכיחה ביותר באוכלוסייה, אשר קיימים מחקרים ולפיהם סובלים ממנה עד כשליש מהפונים לרופאי עור (דרמטולוגים). הטיפול בדלקת עור במגע דורש לזהות תחילה את החומר המוביל לתגובה הדלקתית, בין השאר באמצעות תבחיני מטלית הכוללים חומרים שבשימוש במוצרי טקסטיל, קוסמטיקה וחומרי ניקוי. בהמשך המנעות מחשיפה לחומר מעורר המחלה מוביל להיעלמותה.

4 - אקזמה

אקזמה בעור (Eczema) נחשבת לעתים למילה נרדפת למחלת אטופיק דרמטיטיס, אולם למעשה אקזמה היא דרמטיטיס (Dermatitis) – תסמין עורי שמאופיין בעור יבש ונגוע, אדום ודלקתי, ועשויה להתפתח על רקע סיבות שונות, ובהן גם אטופיק דרמטיטיס, אך גם מחלות נוספות לרבות דלקת עור במגעוכן במחלות נוספות:

אקזמה דיסהידרוטיק (Dyshidrotic Eczema) – אקזמה שמתבטאת בנקודות אדומות על העור שבהמשך מתפתחות לכדי שלפוחיות קטנות וכן בגירודים בידיים ובכף הרגל.
אקזמה נומולרית (Nummular Eczema) שמתבטאת בכתמי אקזמה בצורת 'מטבע' שמפוזרים על עור הגוף.
סבוריאה/ סבוראיק דרמטיטיס (Seborrhea או Seborrheic Dermatitis) שהיא אקזמה המופיעה על העור באזורי הפרשה של בלוטות החלב, לרבות קרקפת, פנים, אוזניים וקיפולי הגוף. נגעי סובוריאה מתבטאים באדמומיות וקשקשת, ובשונה מפסוריאזיס – לרוב אינם בולטים. אצל תינוקות התופעה מתרחשת לרוב עקב חשיפה להורמונים של האם ומתבטאת בקשקשת על הראש, שניתנת להסרה כשהתינוק גדל עם מברשת עדינה לאחר עיסוי בשמן תינוקות. אצל ילדים גדולים ומתבגרים ואף מבוגרים התופעה נגרמת מייצור עצמי של הורמונים וניתן לטפל בה באמצעות שמפו נגד קשקשים ותכשירים שונים כגון סלניום סולפיד ותכשירי זפת.
סטטיס דרמטיטיס (Statis Dermatitis) שמתבטא באקזמה בעור ברגליים על רקע כיווץ ודליות בכלי הדם ברגליים.

5 - אורטיקריה (חרלת / סרפדת)

אורטיקריה (Urticaria) ובעברית 'חרלת' או 'סרפדת' – היא מחלת עור שכיחה שמתפתחת בקרב כ-20% מהאוכלוסייה, שמהווה תגובה אלרגית של העור למגע עם חומר כלשהו או תגובה חיסונית פנימית. אטופיק קומ מתמחה באיתור וטיפול בגורמים מגרים לתגובה אלרגית חיצוניים (מהסביבה) אורטיקריה מאופיינת בנגעים אדומים ומגרדים שמופיעים באופן פתאומי לתקופות קצובות במקומות שונים בגוף ונעלמים, לעתים בליווי נפיחות של העור ו/או חום גבוה. לרוב הנגעים נראים אדומים מסביב ומרכזם בהיר, ולעתים הם דמויי כוויה. בכשני שליש מהמקרים האורטיקריה אקוטית – כלומר חריפה, ובמקרים אלה היא לרוב נעלמת כעבור מספר ימים, אם כי עלולה לחזור. בכשליש מהמקרים המחלה כרונית, ומקרים אלו לרוב מתפתחים בגילי 50-30, אצל נשים יותר מאשר גברים. בין הגורמים שעשויים להיות מחוללי אורטיקריה נמנים זיהומים למיניהם, חשיפה לחומרים מסוימים בתרופות/ במזון, תוספי מזון, חומרים המוספגים במוצרי הטקסטיל בתהליך ה"אשפרה", חומרים מחוללי אלרגיה כגון לטקס וקרדיט אבק הבית, מגע עם בעלי חיים ועקיצות חרקים; מגע של אוויר קר או מים על העור, עור לח או רטוב; ובמקרים מסוימים אורטיקריה נלווית למחלה שמלווה בתפקוד לקוי של המערכת החיסונית כגון דלקת מפרקים שגרונתית, ולעתים אף מופיעה כתסמין ראשוני למחלה שכזו. תסמונות CAPS הן קבוצה של מחלות נדירות גנטיות בעלות אופי דלקתי שבאות לידי ביטוי בפריחה אורטיקריה על העור, חום גבוה ומעורבות של דלקת מפרקים. הטיפול באורטיקריה ניתן לרוב בזיהוי ובהימנעות לחשיפה למחוללי הנגעים (החומרים האלרגנים מהסביבה) ובמשחות סטרואידיות ותרופות מקבוצת האנטיהיסטמינים, ובמקרים קשים בסטרואידים בכדורים או בזריקה.

6 - אקנה

אקנה (Acne) ובשמה המלא 'אקנה וולגריס' (Acne Vulgaris) היא מחלת עור הנפוצה ביותר בגילי הילדות וההתבגרות שמופיעה בקרב 70% עד 80% מהמתבגרים, ומכונה בלשון העם "פצעי בגרות", ובמקרים חריגים מופיעה בגיל המבוגר. המחלה מלווה בפצעונים (חצ'קונים) באזורי גוף שונים, בעיקר בפנים ובגב ולעתים בחזה. אקנה איננה מדבקת, ונגרמת על רקע עלייה בפעילות הורמוני המין בגיל ההתבגרות שמובילה לפעילות יתר של בלוטות החלב בעור הפנים, החזה והגב. עלייה בייצור החלב מובילה להתרבות של חיידקי האקנה שמצויים באופן טבעי על גבי העור ולתהליך דלקתי. פצעוני אקנה עשויים להיות דלקתיים (פוסטולות, פפולות) או לא דלקתיים (קומדונים לבנים/שחורים). הטיפול במחלה במצבים הקלים ניתן במשחות מקבוצת הרטינואידים שמכילות נגזרת של ויטמין A ובמצב קשה יותר בתרופות סיסטמיות המכילות רטינואידים, וכן לעתים בתכשירים אנטי בקטריאליים, אנטיביוטיקה, חומצה אלזאית, גלולות למניעת היריון אצל נשים שעשויות להסדיר את הפעילות ההורמונאלית ולמנוע אקנה ובמקרים קשים גם טיפול בתרופה איזוטרטינואין הדומה במבנה הכימי לוויטמין A (ומשווקת בתרופות רואקוטן, קוראטן). בשנים האחרונות מצומצם השימוש באנטיביוטיקה כטיפול באקנה למניעת התפתחות חיידקים עמידים.

7 - הידרדניטיס סופורטיבה

הידרדניטיס סופורטיבה ובלעז HS (קיצור של Hidradenitis Suppurativa) היא מחלת עור דלקתית כרונית שמתבטאת בנגעים דלקתיים וכואבים מתחת לעור. המחלה מאופיינת בכיסים מוגלתיים (אבצס) או בגושים נוקשים מתחת לעור שמכילים חלב או חומר שומני שמקורו בבלוטות החלב שתפקידן לשמן את העור והשערות. מחקרים חדשים מצביעים על כך שהמחלה מתחילה למעשה בחסימה של זקיקי השיער בשכבת העור באזורי גוף שיש בהם גם ריכוזים גבוהים של בלוטות אפוקריניות, כאשר זקיקי השעיר החסומים לוכדים בתוכם מזהמים המובילים לדלקתיות ובקעים בעור. הידרדניטיס מופיעה לרוב בעשור השני-שלישי לחיים ויכולה להימשך שנים רבות. המחלה עלולה להתפתח על רקע גנטי או כתוצאה מחשיפה לגורמים סביבתיים שונים. הטיפול בהידרדניטיס סופורטיבה כולל הקפדה על היגיינת העור למניעת התלקחויות, הקפדה על אורח חיים בריא הכולל תזונה בריאה – לרבות הפחתה בצריכת הסוכר ומוצרי חלב ופעילות גופנית סדירה וכן תרופות אנטיביוטיות וכקו שני תרופות ביולוגיות מקבוצת מעכבי TNF אלפא.

8 - סקביאס / גרדת

גרד עשוי להוות תסמין למחלות עור רבות, ואחת מהן קרויה 'גרדת' – או בלעז סקביאס (Scabies) – מחלה שמלווה בגרד בלתי נשלט כתוצאה מתגובה אלרגית להידבקות בטפיל – קרציה בשם Sarcoptes Scabiei שעוקצת את העור וחודרת לשכבת עור פנימית ובו מתרבה. הקרציה מטילה ביצים בעומק העור וכשמאלו בוקעים קרציות נוספות, אלו מתרבות על פני העור וחודרות לעור בעצמן. הביטוי העיקרי של המחלה הוא גרד, פריחה ועקצוצים, שמתחילים לרוב בעת התרבות הקרציה, לרוב בחלוף 4-3 שבועות לאחר ההידבקות הראשונית. במקרים קשים המחלה עלולה להתפתח לכדי זיהום נרחב בכל חלקי הגוף – הקרוי 'גרדת גלדים' (Crusted Scabies). הקרציה מתפשטת בקלות בין אנשים ודרך מיטות, מצעים, מגבות ובגדים, בעיקר בחודשי החורף. המחלה מאפיינת בעיקר אזורים בעלי היגיינה ירודה וצפיפות גבוהה, ובעבר התפשטה בישראל במחנות צבאיים. הטיפול בסקביאס ניתן באמצעות הקרם שמכיל את החומר הפעיל פרמתרין בריכוז של 5% שקוטל את הקרציונים שיש למרוח על כל שטח הגוף, ואף לחזור כעבור 2-1 שבועות על הטיפול כדי למנוע הישארות של קרציה שעשויה להתרבות, ובמקביל שטיפת כל הבגדים והמצעים שהחולה בא עמם במגע.

9 - פסוריאזיס

פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית שפוגעת בעור, מתאפיינת בחלוקה של תאי עור בקצב מהיר במיוחד, והגעת תאי עור לא בשלים לשכבת העור החיצונית, והייא מתבטאת בהופעת נגעים באזורים שונים על גבי העור בדפוס של התקפים – התלקחויות והפוגות. פסוריאזיס משתייכת לקבוצת המחלות הפפולוסקוומטיות – קבוצת מחלות עור כרוניות שמתבטאות ברובד קשקשי על גבי העור. שכיחות מחלת הפסוריאזיס בקרב האוכלוסייה נעה בין אחוז אחד לשלושה אחוז, עם התפלגות דומה בין גברים ונשים. שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב אנשים ממוצא אירופאי. לפי הערכות יותר מ-100,000 ישראלים מתמודדים עם המחלה. המחלה מאופיינת בעור יבש המוביל לגרד , התפתחות דלקות וזיהומים. פסוריאזיס מסווגת לפי דרגות חומרה, בין השאר על פי שטח העור הנגוע ומיקומם של הנגעים ובאמצעות מדדים רפואיים שונים. הטיפול בפסוריאזיס כולל טיפול מקומי בנגעים באמצעות סבון,קרם לחות ומשחות סטרואודיות, טיפולים בחשיפה מבוקרת לקרני שמש באורכי גל ספציפיים בפוטותרפיה או בים המלח וכן טיפולים תרופתיים סיסטמיים (מערכתיים) בתרופות מסוג רטינואידים המהוות נגזרות של ויטמין A וכן במטוטרקסט וציקלוספורין וטיפולים בתרופות ביולוגיות לפסוריאזיס שמשפיעות באופן ממוקד על תהליכים במערכת החיסונית של הגוף שמאפיינים את המחלה.

10 - קרטוזיס

קרטוזיס פילאריס (Keratosis Pilaris) היא תופעה עורית שכיחה ביותר שמופיעה בקרב עד כרבע מהילדים, המתבטאת בעור מחוספס המלווה בגבשושיות אדומות, בעיקר באזור הזרועות, הירכיים והלחיים, ומתפתחת לעתים כסיבוך של אטופיק דרמטיטיס.

הנגעים שמאפיינים את המחלה נגרמים מחסימה של זקיקי השיער לרוב על ידי חומר שמצטבר בדפנות הזקיקים מסיבה שאיננה ברורה, ככל הנראה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

התופעה אינה מדבקת, ואף אינה נחשבת בעלת השלכות רפואיות אלא בעיקר אסתטיות, והיא לרוב חולפת בגיל המבוגר.

הטיפול ניתן לרוב במשחות מקומיות המכילות חומצה סליצילית או רטינואידים – תרופות שהן נגזרות של ויטמין A, ובמקרים של דלקת מקומית במשחות סטרואידיות.

כמו כן מומלץ לבצע פעולות להפחתת הסיכון לתסמינים, בין השאר על ידי סבון טיפולי 3.5 PH ,מריחת קרם לחות והקפדה על "עור רטוב" שאינו יבש וכן הימנעות מחיכוך העור בבגדים.

11 - פטרת רגלים / רגל האתלט

רגל האתלט (Tinea Pedis או באנגלית: Athlete's foot) הקרויה גם 'פטרת כף הרגל' היא מחלת עור שכיחה ביותר שתוקפת בתקופות שונות עד 70% מהאוכלוסייה, ונגרמת מזיהום פטרייתי בכף הרגל, ומובילה לבליטות, אדמומיות, יובש וקילוף וגירוד באזור כף הרגל, ולעתים לסדקים בעור, דמם, ואף התפתחות שלפוחיות שמעלות את הסיכון לזיהומים. הטיפול במצב זה דורש הקפדה על שטיפת קבועה של כף הרגל במים וסבון ויבוש יסודי – בעיקר במרווחי האצבעות, כדי למנוע תנאי לחות שמובילים להתרבות הפטרת, שימוש בגרבים שלא עברו "אשפרה" (תהליך המספיג חומרים כימיים באריג) כותנה / במבוק והחלפתן באופן תדיר, אוורור הרגליים ככל שניתן, וכן מריחה של משחות תרופתיות נגד פטריות, ובמקרים חריפים שימוש בכדורים אנטי פטרייתיים נגד הפה שדורשים ברוב המקרים מעקב אחר תפקודי כבד.

12 - תפרחת חיתולים

תפרחת חיתולים (Diaper Rash) היא תופעה עורית רווחת ביותר שמאפיינת תינוקות רבים, שמתבטאת בגירוי ואדמומיות של העור באזור המכוסה בחיתול: הישבן, הירכיים וסביב איבר המין. לעתים הנגעים הופכים לקילופים של העור וחתכים וגורמים חוסר שקט ובכי בעת החלפת חיתול ו/או ברחצת התינוק. הסיבות המרכזית לתופעה היא מגע עם הפרשות של התינוק (שתן וצואה),מעבר של חומרים כימיים המוספגים בטיטולים לעור. אולם התופעה עשויה להתפתח גם על רקע שפשוף עם החיתול , חומרים מגרים בחיטולים/ טיטולים,זיהום פטרייתי או אצל ילדים עם עור רגיש עם אטופיק דרמטיטיס או סבוריאה או לאחר טיפול אנטיביוטי בתינוק שעלול להשפיע על פלורת החיידקים הטובים שמגנים מפני התפרחת. ניתן לטפל בתופעה באמצעים ביתיים – באמצעות החלפה תדירה של חיתולים ומריחת משחות/קרמים לפני הצמדה של חיתול חדש וכן הקפדה על רחצת התינוק מדי יום במים חמימים, כשקיימים תכשירים שומניים לרחצה שמסייעים לשמור על עור התינוק לח. מומלץ להשתמש בחיתולים גדולים יותר בעת הפריחה, עד שזו תחלוף. סבונים ומגבונים עם אלכוהול עלולים להחמיר את התופעה. כמו כן, אין להשתמש במשחות סטרואידים ללא התייעצות עם רופא מחשש לתופעות לוואי.

13 - רגל סכרתית

מחלת הסוכרת מתבטאת בהפרעה בחילוף החומרים ומשפיעה על עליית רמת הסוכר בדם, מחסור בייצור אינסולין או חוסר יכולת לנצלו על ידי הגוף.אדם שאובחן כחולה במחלת הסוכרת נאלץ לשנות במקצת את שגרת חייו, על מנת לטפל במחלה ולמנוע סיבוכים. מחלת הסוכרת גורמת לרגישות גם בכפות הרגלים. האטת זרימת הדם אל פלג הגוף התחתון מאטה את החלמתם של שלפוחיות, פצעים וחתכים, בשל המחסור בחמצן וחומרי ריפוי, מצב אשר דורש הקפדה על הגיינה , שימוש בגרבים מיוחדות ומוצרים יעודיים. בנוסף, בשל מחלת הסוכרת, עלול להיווצר נזק למערכת העצבים, הגורם לחוסר תחושה בכפות הרגליים. חוסר התחושה מקשה על חולה הסוכרת להבחין בכל מצב של חוסר נוחות: החל מפצעים ושפשופים ועד קיפולים בגרביים, רכיסה חזקה של הנעליים וכדומה. בשל סמיכות הדם, החמצן מגיע בצורה איטית יותר אל פלג הגוף התחתון והרגליים, ומכאן שכל שפשוף או חבלה עלולים להתפתח לפצע, שיהפוך לכיב סוכרתי. גילוי מאוחר של פגיעה בכף הרגל עלול להוביל לזיהום הפצע, ואף להסתיים בקטיעה.

14 - אלרגיות

אלרגיות נפוצות בבית

גורמים רבים עלולים לעורר אלרגיות בבית. האלרגיות הנפוצות ביותר הם: אלרגיה לכימיקלים בטקסטיל,אלרגיה לתמציות ריח וצבע (בשמים, מוצרי טואלטיקה , חומרי ניקוי) אבקנים, קרדית אבק, עובש, קשקשי בעלי חיים, עקיצות חרקים, לטקס, מזונות ותרופות מסוימות.

כשהאלרגיות מתעוררות כתוצאה מגורמים ביתיים, ניתן לזהות אותן. אדם יודע שהוא אלרגי לחתול של חברו, לצמחים מסוימים, או לגלילי “צמר” של כדורי אבק מתחת למיטה. זיהוי האלרגיה הוא ההתחלה, ובאמצעות נקיטה בכל האמצעים, ניתן להימנע מגירוי מטריד.

אך מומלץ אף לגלות ערנות לתסמינים, לזהות מתי הם מתחילים, כמה זמן הם נמשכים וכל מה שנראה שמעורר אותם. אם קשה לזהות את הגורם להם, או שאם הם הופכים להיות נוקשים מדי מכדי לטפל בהם באופן עצמי, יש להתייעץ עם רופא ולקבל בדיקות אלרגיה, המסייעות לאתר את הגורם המדויק. מאמר זה סוקר את האלרגיות הביתיות הנפוצות ביותר.

אלרגיה לאבקת צמחים:

אלרגיה זו ידועה יותר בשם “קדחת השחת”, אך אבקת צמחים שונים עלולה לעורר אלרגיה. התסמינים כוללים התעטשות, נזלת, גודש באף וגירוד או דליפה מהעיניים.

אלרגיה לקרדית אבק:

קרדית אבק הבית היא הם יצור כה זעירים, עד שלא ניתן לראותם ללא מיקרוסקופ. התסמינים זהים לתסמיני אלרגיה לאבקת צמחים, אך נוטים להתרחש בעונות מסוימות בשנה. ניתן לטפל בקרדית האבק באמצעים רבים ובכך לשפר משמעותית את איכות החיים. או חומרים נוגדי גודש.

קרדית אבק חייה בסביבתנו על פני מזרנים, כריות ורהיטים. לכן יש להקפיד על ניקוי ושאיבה קבועים של הכריות, כולל כריות הכורסאות והספות; לשטוף ריפודים מידי שבוע במים חמים; ולהקפיד על ניקיון כל האזורים בבית, במיוחד חדר השינה. יש להקפיד על ניקוי קבוע של רהיטים שצוברים אבק כגון בובות פרווה, וילונות, כיסויי מיטה ושטיחים.

אלרגיה לעובש:

עובש אלו פטריות זעירות בעלות נבגים המרחפות באוויר כמו אבקה. הן משגשגות באזורים לחים כגון מרתפים, חדרי אמבטיה, מצבורי עלים או מדשאות. התסמינים זהים לתסמיני אלרגיות אבקה ואלרגיה לקרדית אבק וכוללים התעטשויות, גודש באף ובגרון, גרוד או דליפה מהעיניים, נזלת ושיעול.

הטיפול זהה לטיפול באלרגיות לקרדית האבק ולאבקה, וכולל הימנעות מעובש והיפטרות מכל הגורמים המעודדים את צמיחתו; תיקון כל מקום בו מתרחש נזק מים או דליפה בבית; הימנעות מגידול צמחים בבית, היות ואדמתם עלולה לצבור עובש; חבישת מסיכה במהלך גריפת עלים בסתיו.

אלרגיה למקקים וקשקשי חיות מחמד:

אלרגיות אלו מתעוררות כתוצאה מתגובה לחלבונים ובלוטות השומן בעור המקקים, או כתגובה לחלבוני חיות מחמד, המצויים ברוק שלהם. התגובה האלרגית עשויה להתפתח רק כעבור מספר שנים, אך ברגע שהתסמינים מופיעים, הם עשויים להיות כה חמורים עד שאדם אינו מסוגל לבוא יותר במגע עם חיית המחמד שלו. אם אין בבית חיית מחמד, יתכן שהאלרגיה היא למקקים. התסמינים כוללים התעטשות, גודש באף ובגרון וגרוד ודליפה מהעיניים.

יש להימנע מהחיות הגורמות לאלרגיות אלו, ואם מתברר שהאלרגיה היא לחיית המחמד בבית, ניתן להתייעץ עם הרופא על מנת לבדוק אם קיים צעד טיפולי מסייע, כגון הרחקת חיית המחמד מהמיטה והספות, ולרחוץ את חיית המחמד באמצעות מנטרלי אלרגנים.

אלרגיה לעקיצות חרקים:

אדם עשוי להיעקץ על ידי חרק, ולפתח תגובה אלרגית. החרקים הגורמים לתגובות אלו כוללים דבורים, נמלי אש וצרעות. עקיצת חרק מובילה לכאב, נפיחות, אדמומיות וחום סביב אזור העקיצה, כשהתסמינים עשויים להימשך מספר ימים.

במקרים נדירים, מספר אנשים חווים תגובה מסוכנת המשפיעה על כל הגוף ונקראת אנפילקסיס. תגובה זו מצריכה טיפול חירום. באלרגיה לעקיצות חרקים יש להימנע מכל מה שמושך חרקים, כולל קרמים או מוצרי קוסמטיקה מבושמים; להקפיד על הדברה עונתית; ולהתייעץ עם הרופא לגבי זריקות אלרגיה המונעות אנפילקסיס.

אלרגיה ללטקס:

חומרים אלו עלולים לעורר תגובה חריפה כגון עור אדום ומגרד, הנובע מכפפות לטקס, קונדומים או מוצרים אחרים המכילים לטקס(מוצרי כותנה). התסמינים כוללים:

עיניים דומעות ומגורות
נזלת
התעטשות
שיעול
צפצופי נשימה
אנפילקסיס, במקרים נדירים.

טיפול באלרגיה זו כרוך בנטילת אנטיהיסטמינים, והימנעות מכל מוצר המכיל לטקס ואלרגנים אחרים.

15 - נגעים עוריים בגיל השלישי

העור מהווה אחד האיברים הגדולים יותר בגוף האדם ולו תפקידים רבים כגון הגנה מפני מזהמים, וויסות חום הגוף ועוד. כחלק מתהליך הזדקנות טבעי גם העור מזדקן ומאבד חלק מתכונותיו. בעקבות זאת, גם מחלות שכיחות אצל קשישים יכולות להשפיע לרעה על העור, ועל איכות החיים.. מחלות עור שכיחות בזקנה

עור יבש ומגרד: קילוף מרובה של העור הנו שכיח אצל קשישים והוא תוצאה של עור יבש ומזדקן. כאשר הקילוף מלווה בגרד הדבר עלול להדרדר לזיהומים ופצעים קשי ריפוי. לסמן על הופעת סוכרת, מחלת כליות או כבד.
רחצה בסבון טיפולי 3.5
שימוש בקרם לחות (רגיל או טיפולי – בהתאם להוראות הרופא) באופן קבוע יעזור להחזרת לחות העור והפחתת התסמינים של העור היבש.
סרטן העור: בארץ ישראל החשיפה לשמש היא חזקה ולאורך שנים יכולה לגרום להתפתחות סרטן העור. הופעת שומה או שינוי בה, צמיחת עור יתר, בלוטות עור וכדומה – כולן יכולות לסמן הופעת סרטן עור. רופא עור יאבחן (במידת הצורך תילקח דגימה לבדיקה) באם אכן מדובר במחלה זו או בתופעה אחרת.
פצעי לחץ: אלה כיבים המתפתחים בעור אצל קשישים המרותקים למיטה או כיסא גלגלים. כאשר קיימת גם מחלת סוכרת אצל הקשיש, שכיחות המחלה עולה עקב זרימת דם לקויה בעור וירידה בתחושה של העור. במצבים בהם קיים סיכון להתפתחות פצעי לחץ, יש חשיבות רבה בשינויי תנוחה תכופים למניעתם. קייימים גם עזרים שונים, מזרונים וכריות מיוחדים אשר תפקידים לחלק את משקל הגוף באופן משתנה ושווה יותר וכך למנוע היווצרות לחץ ממוקד על העור אשר יכול לגרום לפצע לחץ.
כתמי עור: אמנם לא מדובר כאן במחלה של ממש אלא בהזדקנות העור, אך חשוב לבצע מעקב אחר כתמים שונים על העור, על מנת לוודא שלא מדובר או לא מתפתח סרטן עור.

מחלות עור זיהומיות מחלות עור זיהומיות נגרמות עקב הידבקות מחיידקים ווירוסים. קיימות מחלות רבות מאוד, ואצל הקשישים מחלות העור הזיהומיות הנפוצות יותר הן:

פטרת העור: מלבד ההאזורים הנפוצים יותר כגון בעור שבין הבהונות, פטרת יכולה גם להתפתח אצל קשישים באזורים של קפלים של עור (מתחת לשדיים, קפלים של הבטן ועוד) מאחר והם יוצרים סביבה חשוכה ולחה שמהווה קרקע פורייה לפטריות. שמירה על היגיינה אישית גבוהה בדרך כלל תמנע את המחלה.
פטרת ציפורניים: מחלה זו קיימת גם אצל צעירים יותר אך שכיחה הרבה יותר אצל קשישים עקב הזקנות העור, ירידה בהיגיינה אישית, וכתוצאה משנית של מחלות אחרות. גם כאן, שמירה על היגיינה וטיפול תקופתי בציפורניים יסייע להימנע מהמחלה.

מחלות עור מדבקות

סקביאס: מחלת הגרדת נגרמת עקב הידבקות בקרציון תת עורי. המחלה מאוד מדבקת וגורמת לתופעות של גרד עז בעור. לרוב המחלה מופיעה עקב הידבקות מאדם אחר (מגע) אשר חולה במחלה ואף משימוש משותף בבגדים או מגבות נגועות על ידי אדם החולה במחלה. סימנים של המחלה הם: גרד עז (חמור יותר בלילה), פריחה של העור עם קשריות אדומות, לעיתים הופעה של קווים אדמדמים בעור (כתוצאה מהמחילות שהקרציון חופר בעור להטלת ביצים). אצל קשישים הסיכוי להידבקות במחלה גבוה יותר עקב ירידה בתפקוד המערכת החיסונית. בבתי אבות בהם הצפיפות גבוהה (מספר מיטות בחדר אחד למשל) המחלה יכולה להדביק קשישים בקלות יחסית אם היא לא מאובחנת ומטופלת מיד.
הרפס: הרפס היא מחלה וירלית אשר יכולה לפגוע באזורים שונים בגוף, החל מהשפתיים בצורתה הקלה יותר, עד לאברי מין ועיניים בצורתה הקשה יותר. המחלה מאוד מדבקת כאשר החיידק נמצא במצב פעיל (פריחה של העור, יבלות וכו'). אצל קשישים המחלה גם יכולה לפגוע בעצבים היקפיים בגפיים. הטיפול יכול לכלול משחות מיוחדות ואף נטילת כדורים ספציפים – רופא העור יאבחן ויחליט על הטיפול הנכון.

מחלות עור על רקע נפשי אין ספק כי הנפש משפיעה על גוף ולהיפך. מצבי לחץ נפשי ומשבר יכולים לגרום לתופעות שונות בעור. אצל קשישים, הופעה של מחלה, אבדן בן זוג, ירידה בתפקוד, שכחה ועוד, גורמים ללחצים נפשיים שעלולים להתבטא גם כמחלות עור שונות. תחום רפואה מיוחד התפתח בעקבות תופעות אלו, על מנת לתת מענה למחלות עור על רקע פסיכולוגי – רפואה פסיכו-דרמטולוגית. רופאים אלו יתנו מענה משולב, הן פסיכולוגי והן רפואי-עורי למחלות. סוגי מחלות העור אשר הקשר הנפשי בהם נבדק הם: פסוריאזיס, דלקת עור, אקנה, התקרחות פתאומית, אסטמה של העור וכו

16 - מטופלים אונקולוגים

התמודדות עם תופעות לוואי,הטיפול בעור . במשך טיפולי הסרטן, ייתכן ותבחינו בשינויים בעור או בציפורניים. שינויים אלו תלויים בסוג הטיפול שאתם מקבלים ובמינון. כמה מהשינויים הנפוצים במהלך טיפולי הקרנות וכימוטרפיה הם: גרד בלתי נשלט, אדמומיות,גרד, התקלפות, עור דק ועדין או רגישות מוגברת לאור שמש. אם אתם עוברים טיפולי כימותרפיה, ייתכן ותפתחו שינויים בגוון העור או בפיגמנטציה (כתמים בעור), עור יבש מאוד,גרד, פריחה, אדמומיות, התקלפות או רגישות מוגברת לאור שמש. אם תבחינו באחת מתופעות אלה, דאגו להראות זאת לצוות הרפואי האונקולוגי המטפל, שכן הן עשויות להיות סימני תגובה לתרופות מסוימות או להצביע על צורך בשינוי מינוני ההקרנות או הכימותרפיה. ציפורניי הידיים עשויות להיחלש, להישבר, להתפצל או להיסדק (דבר שייעלם עם הזמן), אך עלול גם להתפתח זיהום פטרייתי, מומלץ להתייעץ עם רופא עור עצות כלליות לטיפול בעור: , או סבון בעל חומציות 3.5 ללא תמציות ריח וצבע. רחצו במים חמימים והשתמשו בסבון רחצה עדין ולא מבושם עדיף לא להמשיך ולהשתמש בדאודורנט הרגיל שלכם ובשמים. אם נראה שתכשיר מסוים גורם לגירוי, חדלו להשתמש בו ונסו תכשיר דומה של חברה אחרת. כדאי לנסות מוצרים שאינם גורמי אלרגיה. השתמשו במכשיר גילוח חשמלי, כדי להימנע מחתכים בגילוח. ("non-allergenic"). השתמשו ב"בגד תחבושת" כשכבת בסיס הראשונה על העור , כדי למנוע חיכוך הבגד עם העור ומעבר חומרים מגרים המוספגים במוצרי הטקסטיל.השתמשו באבקת כביסה המיועדת לתינוקות (עדיף תינוקלין) , המנעו משימוש במרכך כביסה . הגנו על עורכם מפני קרני השמש, השתמשו בקרם הגנה פיזקלים המכילים אבץ. הגנו על עורכם מקור או חום קיצוניים. השתמשו בקרם לחות שאינו מכיל תמציות ריח וצבע. מרחו את העור לפחות 3 פעמים ביום. בלילה ממלץ למרוח קרם לחות המכיל אבץ . שתו 8 – 10 כוסות של נוזלים לא-אלכוהוליים מידי יום.